" אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה יָמָיו כְּצֵל עוֹבֵר." (תהילים קמד,ד)

סדרת הצילומים "צל עובר" מתכתבת עם הטקסט מספר תהילים, המתייחס לקיום הארעי של האדם בעולם. האדם הוא כמו צֵל, שלעיתים עובר ביעף. תחושת האֵרעיוּת וגם החרדה מפני המוות נוכחת בעבודות.
סדרת הצילומים מקיפה תקופות שונות ומצבים שונים, רגעים שמבטאים חיי חברה ורגעים של בדידות.
יש הסתכלות על האחֵר ויש התבוננות אל תוך העולם הפנימי, גם אם הוא מופיע בצורת אגם ביער אפל.
אנו נוטים לייחס לתקופת הילדוּת בעיקר תום ומתיקות, אולם יש גם רגעים שבהן חווה הילד תחושת קטנוּת וחוסר אונים. חלק מהצילומים מבטאים את המצבים האמביוולנטיים. הגבולות בין משחק לתחושת סכנה, בין כוח וחולשה בין ילדוּת לזיקנה .
בהעדר צבעים, הצילומים בשחור לבן מדברים בשפה של בהיר וכהה, ומדגישים את משחקי האור והצל.
שאבתי השראה בעבודות אלו בעיקר מצלמים כמו אנרי קרטייה ברסון,  בכל הנוגע לתפיסת הרגע הנכון, וצלמים כמו אנסל אדמס ואדווארד ווסטון, בצילומי הטבע. התמונות צולמו בישראל, איטליה, תורכיה,  בורמה והודו.