ביקורת על הספר סודות וצללים מתוך האתר bookwatch
|
סודות וצללים - סיגל אדלמן
|
|
ספרה החדש של סיגל אדלמן - סודות וצללים - הוא סיפור מסע בתמונות ומלל. מדובר בספר עמוק. עמוק מאד. כזה שמספר סיפור אישי אך משאיר מספיק מקום לפרשנות אישית. למעשה מדובר ביצירה מתמשכת, כזו שמתחילה בחוויה האישית של אדלמן ומסתיימת בחוויה אישית של הקורא עצמו. |
ספרה החדש של סיגל אדלמן הוא סיפור מסע בתמונות ומלל. מדובר בספר עמוק. עמוק מאד. כזה שמספר סיפור אישי אך משאיר מספיק מקום לפרשנות אישית. למעשה מדובר ביצירה מתמשכת, כזו שמתחילה בחוויה האישית של אדלמן ומסתיימת בחוויה אישית של הקורא עצמו.
" תחילתו של מסע, היא אולי התחושה כי דבר מה אינו שלם בחיי" כך פותחת אדלמן את המסע - מסע שבמהלכו היא עוברת מהעולם החילוני אל זה הדתי. נראה, כי המעבר הזה, לצד היותו מרגש, מפחיד את אדלמן. עיקר הפחד נעוץ בחשש לאבד את עצמך, את מה שאתה, או כמו שכותבת אדלמן בצורה כל כך כנה ואמיתית:
"הבטחתי לעצמי שיהיה מה שיהיה, תמיד אוכל להסתכל במראה ולזהות את עצמי שם. הבטחתי לעצמי שיהיה השינוי שאעבור אשר יהיה, כשאהיה דתייה, אולי אתלבש אחרת, אתנהג שונה, אבל אשאר אני".
אחרי משפט כזה, אתה נמשך לחפש את הסוף, לראות האם אדלמן - במסעה - אכן הצליחה, אכן מצאה את שביקשה מחד, ושימרה את שביקשה, מאידך. ואולם, כאמור, מסעה האישי של אדלמן הוא רק נקודת הפתיחה. המלל מתומצת, אך קולע, חד. התמונות מרתקות. כאילו מפרשות את הטקסט, אבל שומרות גם על קיום עצמי. השילוב בין השניים נותן את האות לקריאה האישית. למסע העצמי של הקורא. העובדה, כי מסעה האישי של אדלמן מתמקד במישור הדתי אינו מגביל את הספר למימד זה בלבד. נהפוך הוא. האינטרפרטציה האישית יכולה למשוך לכיוונים שונים בתכלית.
