1פרשת "תרומה" - חומר או רוח?
הפרשה הקודמת הייתה כולה מצוות, שעיקרן מוסר וכללים בעבודת השם. שם נמסרו הוראות לעבודה רוחנית גלויה ונסתרת, ואילו הפרשה הזו נראית על פניה, כעוסקת בחומר.
עוד ועוד חומר והרבה עיסוק בחיצוניות: שולחן, ארון, זהב, כסף, נחושת... וכל זה תוך ציווי – לתרומה. "דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה: מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי." (שמות כ"ה, ב).
ריבונו של עולם מבקש את נדיבות לבו של כל איש ואישה מבני ישראל. כל אחד יכול ומתבקש לתרום לבניית המשכן. זו בקשה וציווי כאחד.
אבל רגע, האם תרומה לא אמורה להיות רק עניין של התנדבות ורצון טוב?
אז כנראה שלא. הנדיבות יכולה להתקיים בתוך ציווי. העם נקרא להתגייסות משותפת לבניית משכן, שבו יעמוד ארון הברית עם הכפורת והכרובים.
כיצד נראים הכרובים? "וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה, סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל-הַכַּפֹּרֶת, וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל-אָחִיו; " (שמות כה פס' כ). מה עניינם וחשיבותם של הכרובים? "וְנוֹעַדְתִּי לְךָ, שָׁם, וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים, אֲשֶׁר עַל-אֲרוֹן הָעֵדֻת--אֵת כָּל-אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל." (שם פס' כב).
בפרשה הזו נמסרת התכנית לבניית המשכן שבו יעמוד ארון, שבתוכו יונחו לוחות הברית, ועליו הכפורת ושני הכרובים. בתוך המשכן ייוועד הקב"ה וידבר אל משה. זו התכנית, והיא מובאת בפרטי פרטים של מידות וחומרים.
למה יש פירוט כזה וחשיבות לפרטים החיצוניים, כאשר עוסקים בעניין רוחני? האם יש קשר בין העובדה שפניהם של הכרובים מופנים זה לזה, כסוג של מפגש, וממש שם יוועד, "ייפגש" הקב"ה עם משה, בנבואה?
מה ניתן ללמוד מכל זה?
ייתכן וכל אחד מבני ישראל מתבקש להביט בשני ולראות בו אח. וכשמתקיימת בעם התגייסות למטרה משותפת המלווה בעשייה חומרית-רוחנית, זה כעין התוועדות של אחים ואז יש אח-דות. זה הבסיס המתאים למפגש בין ריבונו של עולם עם עמו, ישראל.
בני ישראל בונים יחד את המשכן המשותף לכולם, אבל גם את המשכן האישי והפנימי שבתוך כל אדם. אולי אם נפנה מקום בקרבנו לעבודה רוחנית ולאחווה, אז הקב"ה ישכון בתוכנו. " וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם" (שם פס' ח).
אני מאחלת לכולנו שנדע להפגיש בתוכנו את החלק החומרי עם החלק הרוחני, ולהעלות אותם יחד למקומות של קדושה, של חיבור והתוועדות פנימית עם ריבונו של עולם, עם בני עמנו ועם עצמנו.
