חלפו שנים רבות מאז השתקעה משפחת יעקב במצרים וכבר אינה משפחה אלא עם הנקרא "עם בני ישראל" שהולך ומתרבה.
מלך חדש קם במצרים שאינו יודע את יוסף ואינו זוכר את הטובה הגדולה שעשה יוסף לעם המצרי. בתואנה שמא יקום העם הזה ויצטרף לשונאיהם ויעלה עליהם מהארץ, פרעה מחליט לענות את העם.
המצרים מעבידים את בני ישראל בפרך ואחר כך משליכים את בניהם ליאור, וכאן מגיע סיפור לידתו והצלתו של משה.
משה גדל בבית פרעה ויוצא אל אחיו. הוא רואה איש מצרי מכה איש עברי ובתגובה לכך הוא הורג את המצרי. המעשה נודע ומשה נמלט מפני פרעה לארץ מדיין. שם הוא מציל את בנות יתרו ומוזמן לשבת עם יתרו כהן מדיין ומתחתן עם ציפורה בתו.
ואז - "וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם, וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם, וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מִן-הָעֲבֹדָה, וַיִּזְעָקוּ; וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל-הָאֱ-לֹהִים, מִן-הָעֲבֹדָה. וַיִּשְׁמַע אֱ-לֹהִים, אֶת-נַאֲקָתָם; וַיִּזְכֹּר אֱ-לֹהִים אֶת-בְּרִיתוֹ, אֶת-אַבְרָהָם אֶת-יִצְחָק וְאֶת-יַעֲקֹב. וַיַּרְא אֱ-לֹהִים, אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיֵּדַע, אֱ-לֹהִים. "(שמות ב פס' כג-כה).
מה קורה כאן? מה גרם לריבונו של עולם, שמוזכר חמש פעמים בפסקה אחת, לראות סוף סוף את העם הסובל? להיזכר בבריתו עם אבותיו, אברהם יצחק ויעקב? הלוא גם קודם שמענו שבני ישראל עונו ובניהם אפילו הושלכו ליאור?! מה השתנה עכשיו, עתה?
בהמשך מתואר כי אלוקים מתגלה למשה במדבר ואומר לו: "וְעַתָּה, הִנֵּה צַעֲקַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל בָּאָה אֵלָי; וְגַם-רָאִיתִי, אֶת-הַלַּחַץ, אֲשֶׁר מִצְרַיִם, לֹחֲצִים אֹתָם. וְעַתָּה לְכָה, וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל-פַּרְעֹה; וְהוֹצֵא אֶת-עַמִּי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם." (שם פרק ג' פס' ט-י) אז מה קרה עתה?
אולי התשובה טמונה בתיאור כי סוף סוף בני ישראל זועקים. ..."ויאנחו בני ישראל...ויזעקו ותעל שוועתם אל האלוקים". ואומר אלוקים למשה: "ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי."
תיאור מוזר. כאילו הייתה שוועת בני ישראל מן ישות נפרדת, שעולה ובאה אל ה' ורק אז, כשהיא, הצעקה, מגיעה אליו שומע אלוקים את נאקתם, זוכר את הברית, רואה את בני ישראל ויודע.
אולי הידיעה של אלוקים, היא כנגד אי הידיעה של פרעה? והזכירה של אלוקים היא כנגד השׅכחה של-
של מי?
מי שכח את מי? ריבונו של עולם שכח את בני ישראל או שמא בני ישראל שכחו שיש ריבון לעולם. שיש למי לשלוח את אנחתם וזעקתם?
עתה, כשנזכרו בקיומו של אלוקים והם שולחם אליו את זעקתם, גם ריבונו של עולם, בתגובה, זוכר את הברית ומפה מתחילה הגאולה.
לפעמים ריבונו של עולם שולח אלינו התנסות כואבת כדי שניזכר בו סוף סוף, שנפנה אליו, שנשלח אליו את שוועתנו, שניצור איתו קשר.
אני מאחלת לכולנו שכשיכאב לנו נדע לזעוק ולהתפלל – וריבנו של עולם ישמע, יראה, יזכור אותנו - ויגאל.
