יש אנשים שמאוד אוהבים חידות וסודות.
פרשות השבוע מלאות בהן וחכמי ישראל במשך הדורות הסבירו, פירשו והאירו את עינינו באותם נושאים ופסוקים שהיו ככתב חידה עבורנו.
ואשמח אם מישהו ייתן הסבר ל"כתב חידה" של הצרוף החוזר הבא:
מלך חדש קם במצרים, שאינו יודע את חלקו של יוסף בהצלת מצרים, ורואה בעם ישראל סכנה למצרים. בתוך הניסיונות לפגוע בישראל הוא נותן הוראה: " ... כָּל-הַבֵּן הַיִּלּוֹד, הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ." (שמות א, כב) והנה נולד בן למשפחה משבט לוי. האֵם רואה כי הוא טוב ומסתירה אותו במשך שלושה חודשים. לאחר מכן היא בונה תיבת גומא, שמה את התינוק בתוכה ושמה אותה בתוך הסוף שבשפת היאור. אחותו מתייצבת לראות מה יעלה בגורל התינוק ובהמשך נאמר: " וַתֵּרֶד בַּת-פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל-הַיְאֹר, וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת עַל-יַד הַיְאֹר; וַתֵּרֶא אֶת-הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף, וַתִּשְׁלַח אֶת-אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ . וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת-הַיֶּלֶד, וְהִנֵּה-נַעַר בֹּכֶה; וַתַּחְמֹל עָלָיו וַתֹּאמֶר, מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה." (שם פס' ה-ו).
נעצור כאן ונבדוק – האם יש עוד מקום בתורה שמוזכר בו ילד-נער שמושלך, שנמצא בסכנת-חיים, עם אזכור למים, לבכי, וגם אָמָה מצרית?
אולי - גירוש הגר?
" וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת-אַבְרָם, אֶת-הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ, מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים, לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן; וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ, לוֹ לְאִשָּׁה. " (בראשית ט"ז, ג). הגר היא שפחה מצרית, והיא מכונה "אמה" רק כשהיא מגורשת מבית אברהם.
הגר יולדת את ישמעאל לאברם. כשישמעאל בן 13 מצטווה אברהם ועורך ברית מילה לעצמו, לישמעאל ולכל בני ביתו. שמו של אברם מוסב לשם אברהם. כעבור שנה נולד יצחק וחולפות כנראה עוד שנתיים עד שיצחק נגמל. ישמעאל כבר בן 16 בערך ואז מכריזה שרה: "גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת-בְּנָהּ: כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן-הָאָמָה הַזֹּאת, עִם-בְּנִי עִם-יִצְחָק." (בראשית כא, י). תגובתו של אברהם: " וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד, בְּעֵינֵי אַבְרָהָם, עַל, אוֹדֹת בְּנוֹ." (שם, פס' יא). אולם אלוקים מצטרף לעמדתה של שרה ואומר: " וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים אֶל-אַבְרָהָם, אַל-יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל-הַנַּעַר וְעַל-אֲמָתֶךָ--כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ: כִּי בְיִצְחָק, יִקָּרֵא לְךָ זָרַע. וְגַם אֶת-בֶּן-הָאָמָה, לְגוֹי אֲשִׂימֶנּוּ: כִּי זַרְעֲךָ, הוּא. (שם, פס' יב-יג).
מבחינת אברהם ישמעאל הוא בנו. מבחינת אלוקים ושרה ישמעאל הוא בן האמה.
הגר וישמעאל תועים במדבר ואז: " וַיִּכְלוּ הַמַּיִם, מִן-הַחֵמֶת; וַתַּשְׁלֵךְ אֶת-הַיֶּלֶד, תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִם. וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד, הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת, כִּי אָמְרָה, אַל-אֶרְאֶה בְּמוֹת הַיָּלֶד; וַתֵּשֶׁב מִנֶּגֶד, וַתִּשָּׂא אֶת-קֹלָהּ וַתֵּבְךְּ." (שם, פס' טו-טז). וברגע הזה של הייאוש הגדול מתרחש נס: " וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים, אֶת-קוֹל הַנַּעַר, וַיִּקְרָא מַלְאַךְ אֱלֹהִים אֶל-הָגָר מִן-הַשָּׁמַיִם, וַיֹּאמֶר לָהּ מַה-לָּךְ הָגָר; אַל-תִּירְאִי, כִּי-שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל-קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא-שָׁם. קוּמִי שְׂאִי אֶת-הַנַּעַר, וְהַחֲזִיקִי אֶת-יָדֵךְ בּוֹ: כִּי-לְגוֹי גָּדוֹל, אֲשִׂימֶנּוּ)" שם פס' יז-יח).
למה אנחנו שומעים על הנבואה הזו? ודאי שהיו הרבה נבואות באותו הזמן. בלעם היה נביא גדול ובכל זאת שמענו רק את נבואותיו הקשורות לישראל. האם הנבואה שניתנה כביכול על ישמעאל בלבד קשורה גם לעם ישראל?
ואולי יש עוד מקום נוסף שמביא את הצרוף של ילד-נער שמושלך, סכנה ואזכור של מים?
" ...וַיִּקָּחֻהוּ--וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ, הַבֹּרָה; וְהַבּוֹר רֵק, אֵין בּוֹ מָיִם. וַיֵּשְׁבוּ, לֶאֱכָל-לֶחֶם, וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ, וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד; וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים, נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט--הוֹלְכִים, לְהוֹרִיד מִצְרָיְמָה.." (בראשית לז, כד-כה) יוסף מושלך אל הבור. קודם נאמר עליו ..." וְהוּא נַעַר אֶת-בְּנֵי בִלְהָה" (בראשית לז,ב) ואחרי שנמכר לישמעאלים נחרד ראובן :... " וַיָּשָׁב אֶל-אֶחָיו, וַיֹּאמַר: הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ, ..." (בראשית,לז,ל)
כמו בפאזל עם כמה חלקים, בכל אחד מהתיאורים שהובאו, יש משהו משותף ומשהו חסר: בכולם יש השלכה של ילד-נער, סכנה גדולה, אזכור של מים בהקשר של הסכנה. בכל אחד יש חלק שלא מופיע:
משה לא מוזכר אצל הגר, ישמעאל לא מוזכר אצל משה ואמה מצרית לא מופיעה אצל יוסף.
ובכל זאת, האם הצרופים האלו הם מקריים? איזה קשר יכול להיות ביניהם?
אני מעלה השערה: ייתכן ולישמעאל, לפעמים, יש גם חלק בהצלתו של עם ישראל. ישמעאל רואה עצמו בנו של אברהם העברי. זהותו מתחלקת בין העברי למצרי. אמו היא מצרית וכך גם אשתו. עשיו לוקח לאישה את מחלת בתו של ישמעאל. שניהם רואים עצמם עבריים. כשיוסף מושלך אל הבור פתאום צצה אורחת ישמעאלים והאחים מוציאים אותו מהבור ומוכרים את יוסף לישמעאלים שמעבירים אותו למצרים. הקשר עם מצרים נשמר כל הזמן.
כאשר בת פרעה שולחת את אמתה, אז היא כמובן אמה מצרית אבל אולי היא גם מצאצאיו של ישמעאל. ייתכן והיא זו שפותחת את התיבה והנער הבוכה, שהיא רואה בתינוק בן שלושה חודשים, רומז לאותה הנבואה שקיבלה הגר. זה הוא רמז עבורנו לקשר בין כל האירועים: הגר וישמעאל, יוסף ומשה, ורמז כי האמה היא אולי אחת מצאצאיו של ישמעאל העברי – להבנתה. בליבה מתעוררת אותה זיקה-סולידריות הקיימת בין בני משפחה, רחוקים ככל שיהיו. סבא-רבה ישמעאל הוא עברי, ממש כמו התינוק שלפניה.
כשהיא פונה אל בת פרעה מילותיה נאמרות ברוך וחמלה: ..." וַתַּחְמֹל עָלָיו וַתֹּאמֶר, מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה." (שם פס' ה-ו). ואמירה זו, בטון הזה, משפיעים על בת פרעה שמחליטה בניגוד לכללים שקבע אביה, לאמץ את הילד.
מכאן ייתכן וניתן להבין את הנבואה שניתנה להגר כנבואה לשעה על בנה, אך גם נבואה לדורות על עם ישראל בכלל ועל משה בפרט:
..." , כִּי-שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל-קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא-שָׁם. קוּמִי שְׂאִי אֶת-הַנַּעַר..." )" שם פס' יז-יח).
למרות הפירוט הרב בסיפור של גרוש הגר, לא נאמר במפורש כי ישמעאל בכה. הגר היא זו שבכתה אז מי הוא אותו "הנער באשר הוא שם?" וכיצד ייתכן שהגר התבקשה לשאת את הנער-ישמעאל, שהוא כבר בן 16, הרי לא סביר שהגר תשא אותו על כפיה? לכן ייתכן והנבואה הזו מתייחסת במרומז למשה הפעוט. הוא ה"נער הבוכה באשר הוא שם". שם ולא כאן. שם, בעתיד הרחוק, בתיבה על היאור.
מכאן ניתן אולי ללמוד כי עם ולמרות היריבות, המאבק על ארץ ישראל והצרות שישמעאל ה"פרא אדם" מעולל לעם ישראל, ייתכן ובאופן פרטי, כמעט סמוי ואקראי, יש לבניו של ישמעאל גם את השליחות והציווי להושיט יד ולסייע לבני ישראל , צאצאי האב המשותף.
