סנפשוט לפרשת "קרח" – תשובה מאוחרת לשאלה שבלב.
יש שאלות שאנשים מתחבטים בהן ואוספים עליהן תשובות במהלך החיים.
חלקן כאלו שצצות ונעלמות, מעוררות סקרנות, לא מציקות, אבל יש כאלו שנעוצות כמו פגיון בבשרו של אדם, מכאיבות יום-יום.
אלו לרוב שאלות הנוגעות לאבדן. לפעמים אבדן בריאות או פרנסה אולם הקשות שבהן קשורות באבדנה של נפש קרובה ואהובה שנלקחה בטרם זמנה.
נראה כי פרשת "קרח" מתכתבת עם פרשת "שמיני", בה הומתו שני בניו של אהרן. תגובתו של אהרן על מותם בחטף של שניים מתוך ארבעת בניו, משמשת מודל לאדם המאמין:" וַיִּדֹּם אַהֲרֹן. " (ויקרא י , ח).
אהרון הכהן אינו מוחה, אינו שואל ומקשה, ושתיקתו מעידה כי הוא מקבל עליו את הדין. עם זאת, מה מתרחש בלבו של אהרן הכהן והנביא, שעיני העם נשואות אליו?
האם הוא מתייסר בדממה בשאלה מדוע הומתו שני בניו, נדב ואביהוא? ומה לגבי שני בניו הנותרים? אולי גם הם חלילה יומתו פתאום?
שאלות אמוניות של אדם הן עניין אישי ופרטי בין אדם לקב"ה.
גם התשובות לשאלותיו של האדם, אם הן ניתנות - אלו הן תשובות אישיות המותאמות לו בלבד. מה שיתיישב על לבו של האחד לא יספק את השני.
ייתכן ובפרשה זו, פרשת "קרח", מקבל אהרן הכהן תשובה על שאלות אלו, שגם אם מעולם לא נשאלו במפורש, באופן שאוזן אנוש תשמע אותן, הרי הן מרחפות בחלל האוויר.
הקשר בין שתי הפרשות, פרשת "שמיני" ופרשת "קרח", נרמז דרך נקודות משותפות: התוכן, מילים דומות ודיבור ישיר שה' מדבר עם אהרן.
מצד התוכן – שתי הפרשות נוגעות לעבודת הכוהנים ומחדדות את השאלות: מי ראוי לעבודת הכהן, כיצד עבודת הכהנים צריכה להתבצע והשאלה הסמויה היא – מי מנהל כאן את העניינים? בני האדם או ריבונו של עולם? מי אמור לשרת את מי? האם הכהן משרת את ה' או שהכהונה היא קרש קפיצה למעמד יוקרתי שמביא עמו הטבות? האם הכהונה היא אמצעי לחוויה רוחנית של הכהן, סוג של אקסטזה, או עבודת ה' על פי ציווי קפדני? מי נמצא במוקד, ה' או הכהן?
בפרשת "קרח" יש ערעור על מנהיגותם של משה ואהרן ויש תביעה מצד קרח והעדה שמתקבצת סביבו, לחלק מחדש את עבודת הכהונה ולהעביר אותה מידי אהרן ובניו, למשפחות נוספות מבני שבט לוי, למשל למשפחת קרח.
בתשובה לכך קרח ועדתו מצטווים להתאסף למחרת ולהביא מחתות ועליהן קטורת עם אש. האדמה פותחת את פיה ובולעת את בני המשפחה והרכוש של עדת קרח, ואש יוצאת מה' ואוכלת את מאתיים וחמישים נשיאי העדה שחברו לקרח. נותרות רק המחתות שהיו בידיהם.
אחרי זה נאמר: "וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. אֱמֹר אֶל-אֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, וְיָרֵם אֶת-הַמַּחְתֹּת מִבֵּין הַשְּׂרֵפָה, וְאֶת הָאֵשׁ זְרֵה הָלְאָה..." (במדבר פרק יז פס' א-ב). המילים האלו מזכירות את מה שנאמר על המעשה שהביא למותם של בני אהרן:" וַיִּקְחוּ בְנֵי-אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ... וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי ה' אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה, אֹתָם. " (ויקרא פרק י פס' א).
צמד המילים: "אֵשׁ זָרָה" ו –"אֵש זְרֵה" מצלצלות בדמיונן זו לזו ומקשרות בין שני האירועים, שתחילתם הקרבה לה' וסופם מוות.
ובעניין הדיבור הישיר - חמש פעמים בלבד מדבר אלוקים לאהרן לבדו, בשלושה אירועים נפרדים, כאשר שני האחרונים מתקשרים למות הבנים.
הפעם הראשונה היא כאשר הוא נשלח לפגוש את משה: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל-אַהֲרֹן, לֵךְ לִקְרַאת מֹשֶׁה הַמִּדְבָּרָה..." (שמות פרק ד' פס' כז) מכאן ואלך ידבר ה' אל משה ואהרן יחד, או אל משה לבדו, שימסור את דבריו לאהרן.
הדיבור הישיר הבא של ה' לאהרן, הוא הרבה לאחר מכן, בפרשת "שמיני", לאחר מות שני בניו: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל-אַהֲרֹן לֵאמֹר יַיִן וְשֵׁכָר אַל-תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ, בְּבֹאֲכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְלֹא תָמֻתוּ...ולְהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל, וּבֵין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהוֹר..." (ויקרא, פרק י פס' ח-י).
ייתכן ובדיבור זה הנוגע לעבודתו של אהרן הכהן, כבר נרמזה סיבת מותם של שני הבנים.
הקשר הישיר בין ה' לאהרן הוא זכות גדולה, שייתכן ובאה כגמול על תגובתו זו של שתיקה וקבלת הדין, וייתכן שקרבת ה' אליו אף מביאה נחמה בלב אהרן האבל על בניו שמתו.
הפעם הבאה של התגלות ישירה, היא בפרשה זו, פרשת "קרח" שבה שלוש פעמים נוספות מדבר ה' אל אהרן באופן ישיר: " וַיֹּאמֶר ה' אֶל-אַהֲרֹן, אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבֵית-אָבִיךָ אִתָּךְ, תִּשְׂאוּ אֶת-עֲוֹן הַמִּקְדָּשׁ; וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ, תִּשְׂאוּ אֶת-עֲוֹן כְּהֻנַּתְכֶם." (במדבר יח פס' א) . "וַיְדַבֵּר ה' אֶל-אַהֲרֹן, וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ, אֶת-מִשְׁמֶרֶת תְּרוּמֹתָי לְכָל-קָדְשֵׁי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל לְךָ נְתַתִּים לְמָשְׁחָה, וּלְבָנֶיךָ לְחָק-עוֹלָם." (שם פס' ח), "וַיֹּאמֶר ה' אֶל-אַהֲרֹן, בְּאַרְצָם לֹא תִנְחָל, וְחֵלֶק לֹא-יִהְיֶה לְךָ בְּתוֹכָם: אֲנִי חֶלְקְךָ וְנַחֲלָתְךָ, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל." (שם פס כ).
נדמה כי ה' ממשיך מעין שיח שנפתח בינו לאהרן לאחר מות בני אהרן. הוא משיב בתשובה לשאלה שאינה נשמעת באזננו במפורש אך ניתן לשער מתוך הטקסט כי ייתכן שנשאלה. בתחילה מופיע "אתה ובניך" בצרוף למילה "עֲוֹן" , האם יש כאן תזכורת ברמז לעוונם של בני אהרן? למחיר של משא הכהונה? והשאלה שמעולם לא נשאלה בפרוש: ומה יעלה בגורל בני הנותרים? האם חלילה ימותו אף הם?
התשובה ניתנת דרך הפסוקים. שוב ושוב חוזרות המילים "אתה ובניך" ופה למעשה ניתנת הבטחה מפורשת כי עבודת הכהונה תישאר בידי בני אהרן ובניו עד עולם, ומכאן ניתן להסיק כי משני בניו שנותרו יוסיף זרעו ויתקיים.
אני מאחלת לכולנו שנוכל למצוא תשובות, גם לשאלות היותר כואבות, ושהדיאלוג בינינו לה' יימשך גם במקום בו נגמרות לנו המילים.
