מי מוכן להקדיש מעט זמן להבנת מילות הפסוק: "...דַּבֵּר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ: כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱל-ֹהֵיכֶם." (ויקרא יט פס' א-ב)? מה פירוש "קדושים תהיו?" וכמה מוזר הנימוק: "כי קדוש אני."
הלוא היהדות, בניגוד לדתות אחרות, חוזרת ומדגישה את ההפרדה הגמורה בין בני אדם לאלוקים. אין אצלנו חצי חצי, קצת א-ל וקצת אדם. הקדושה היא אצל אלוקים בלבד, ובכל זאת נאמר על בני ישראל שהם קדושים, או מצווים להיות קדושים. באיזה מובן?
מה פירוש המילה הזו - "קדושים"? אם נקדיש לכך מחשבה אז... אבל רגע, מה פירוש "להקדיש"? להקדיש זמן משמעו לבדֵל ברצף הזמן קטע מסוים, אולי שניות או דקות או ימים, לצורך מטרה כלשהי. אז אולי "קדושים" משמעו - מובדלים?
עם ישראל זהו עם שנבחר והובדל מכל שאר העמים. הובדל לאיזו מטרה? פה נכנסת המשמעות הנוספת למילה "קדושים" והיא קדוּשה, קודש. עם ישראל הוא עם שמשמש נציג לה' בתוך העולם. עם שצריך להידמות לו בהנהגותיו, ולייצג את הקדוש ברוך הוא בתוך העולם הזה.
איך זה צריך להיעשות? על ידי קיום המשפטים והחוקים. "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-כָּל-חֻקֹּתַי וְאֶת-כָּל-מִשְׁפָּטַי, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם: אֲנִי, ה'." (פרק י"ט פס' ל"ז) המשפטים הם המצוות שניתן להבין את תכליתן, ולרוב הן קשורות למערכות יחסים בין בני האדם (לדוגמה – לא תרצח). החוקים הם המצוות בין אדם לה', שלעיתים אנו מתקשים להבין את תכליתן.
הפרשה ממשיכה: "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ, וְאֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ: אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם. " (שם פס' ג) כיבוד הורים – משפט. שמירת השבת – חוק. פרשת "קדושים" מוסיפה ומפרטת עוד ועוד משפטים וחוקים. כמה מהם מרגשים ביחס וברגישות לאנשים: "לֹא-תְקַלֵּל חֵרֵשׁ--וְלִפְנֵי עִוֵּר, לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל... לֹא-תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ, לֹא תַעֲמֹד עַל-דַּם רֵעֶךָ..." שוב ושוב נסמך אליהם האזכור: "אֲנִי, ה'". כמו סוג של חותמת על כל סעיף בחוזה.
גם הציווי המפורסם הקורא לאהבת הזולת: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה'" מופיע בפרשה זו.
לקראת סוף הפרשה שוב מופיעה אותה "אזהרת מסע" שפגשנו בפרשה הקודמת, פרשת "אחרי מות": "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-כָּל-חֻקֹּתַי וְאֶת-כָּל-מִשְׁפָּטַי, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם; וְלֹא-תָקִיא אֶתְכֶם הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה, לָשֶׁבֶת בָּהּ." (פרק כ פס' כב).
הקשר שלנו עם ריבונו של עולם איננו מבוסס על אהבה בלתי מותנית. ממש לא. יש בינינו חוזה ארוך ומלא תנאים וקנסות כבדים לצידם. הקריאה "קדושים תהיו" היא קריאה לדורות, לאורח חיים שיש בו בחירות מוסריות גבוהות ודרישה לקיום חוקים ומצוות, שלעתים קשים מאוד להבנה וליישום.
ראוי שנכיר בכך שאנחנו עם "מסומן". עם שהובדל מעמים אחרים בסלקציה עתיקת יומין, שנעשתה אי-שם בעבר הרחוק, עם בחירתם של אבותינו, אברהם יצחק ויעקב כאבות לעם, שגורלו יהיה אחר, ומערכת היחסים בינו לבורא עולם, יש לה תנאים ואופי ייחודיים.
יש תביעה מהעם הזה. הוא נתון להשגחה קפדנית וכן, גם אהבה גדולה כלפיו מאלוקיו. זהו עם שהוקדש לה' ושייך אליו. הפרשה שפתחה ב "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ: כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם " מסיימת - " וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יה'; וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן-הָעַמִּים, לִהְיוֹת לִי." (שם פרק כ' פס' כו). הקשר בין הקדושה לעניין ההבדלה מעמים אחרים נרמז כאן באופן מפורש יותר. אני מאחלת לכולנו שברגעים של בלבול ותהייה באיזה מסלול לצעוד, שנדע להקשיב לקריאה העתיקה, לציווי, לאהבה ולאמון של ריבונו של עולם בנו, בניו : "קדושים תהיו".
