סנפשוט לפסח: מצרים – ארץ משבירה או ארץ שוברת?
 

יש בתורה הרבה תיאורים של עזיבת מקום ומעבר למקום אחר בכל פעם הנסיבות הן שונות אך ריבונו של עולם נוכח ומעורב בכולן: אברהם עוזב מרצונו החופשי את מולדתו ובית אביו והולך לארץ המובטחת לו ולזרעו, לוט נמלט עם משפחתו מסדום המתהפכת ויעקב עם נשותיו ובניו עוזבים באישון הלילה, בחשאי, את בית חמיו, לבן הארמי.

אך יש רק סיפור אחד על עם שלם שיוצא בלילה, לאורו של ירח מלא אל ארץ רחוקה, ארץ אבותיו.
העם הזה יוצא מהארץ שלפני שנים רבות פרשה זרועות מזמינות וקיבלה במאור פנים את אבותיו, יעקב ובניו, אך ברבות השנים נעצה את ציפורניה בבשרו בשעבוד אכזרי.
מצרים הפכה להיות מארץ משבירה לארץ שוברת.
מארץ שכשיש רעב מגיעים אליה לשבור שבר ולשבוע, ואחרי שהתיישבו בה והתרגלו אליה, שינתה טעמה והפכה לארץ אכזרית ומשעבדת. ארץ לוכדת, שנראה כי בלתי אפשרי לצאת מהמֵצרים שלה, מזרועות הצבת שבהן היא לופתת את קרבנותיה.
במשך שנתיים טיפלתי בהתנדבות במרכז גמילה בנשים ובחורות. לכל אחת מהן היה את ה"מצרים" שלה, אליה הייתה משועבדת. לכל אחת היה את הסיפור על הארץ ה"משבירה", שהעניקה לה בזמנים של רעב, תחושה של רווחה, אבל אט אט השתלטה על חייה ושעבדה אותה. סמים, אלכוהול, דפוסים הרסניים... כמה קשה להשתחרר מכל זה!
הרבה כוחות ונחישות דרושים לנו, על מנת להשתחרר מה"מצרים" שלנו, שהשתעבדנו אליה.
כל שנה בפסח, אנו מספרים על תהליך השחרור של עם ישראל, וצריכים להרגיש כאילו אנו עצמנו יצאנו משם. עלינו להיזכר ולספר כיצד ריבונו של עולם הוציא אותנו מעבדות לחירות ומשעבוד לגאולה.
אנו מספרים כיצד פעל אלוקים ביד חזקה ובזרוע נטויה ואיך לבסוף נפתחו השערים הנעולים של מצרים והעם הלכוד יצא לחופשי. 
אני מאחלת לכולנו שיהיו בנו הכוחות לנטוש דרכים והרגלים לא טובים, ושריבונו של עולם יושיט לנו יד חזקה וזרוע נטויה להיסמך עליה, לצעוד קדימה ולהניח מאחור את הדרך למצרים, שתתכסה באבק ועשבים שוטים, כיוון שלעולם לא נשוב על עקבותינו ולא נחזור אליה, כי סוף סוף נהפכנו לבני חורין. 
חג שמח!