בסוף הפרשה, לאחר תיאור חנוכת המזבח, שמסתיים בפסוק: "... זֹאת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ, אַחֲרֵי הִמָּשַׁח אֹתוֹ." (במדבר, ז,פח) מופיע הפסוק הבא, שחותם את הפרשה ונראה כאילו נגזר מקטע אחר:
" וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד, לְדַבֵּר אִתּוֹ, וַיִּשְׁמַע אֶת-הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל-אֲרֹן הָעֵדֻת, מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים; וַיְדַבֵּר אֵלָיו. " (במדבר, פרק ז, פט).
יש כאן תיאור של משה שנכנס לאוהל מועד כדי - "לְדַבֵּר אִתּוֹ".
עם מי? קודם דובר על חנוכת המזבח והובא תיאור מפורט של פעולות הקשורות לכך. ה' לא הוזכר כלל בכל התיאור הזה. כמעט נדמה שהכוונה היא שמשה ידבר עם המזבח, כי הוא זה שהוזכר לאחרונה, אבל זו כמובן אפשרו שנפסלת מיד.
אז עם מי הוא ידבר? כמובן שעם ה', הרי לכך נועד אוהל מועד ובכל זאת,יש תחושה שאיזה חלק חסר כאן, או שהדיבור הזה הוא המשך של דיבור אחר, אולי מזמן אחר.
המשך הפסוק רק מעצים את המסתורין: " וַיִּשְׁמַע אֶת-הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו ".
זה ניסוח תמוה במקצת. למה לא כתוב בפשטות שהוא שומע את ה' מדבר אליו? או את "קול ה?'" לְמה רומז הכתוב בניסוח המסתורי משהו: " הַקּוֹל?"
ומה לגבי מיקומו של הקול: " מֵעַל הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל-אֲרֹן הָעֵדֻת, מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים; " (במדבר, פרק ז, פט).
מה המשמעות של כל התיאור הזה?
ראשית, הכתוב מעביר לנו משהו מהחוויה של הדיבור של משה עם ה' וקבלת הנבואה. זהו שיח שאפוף במסתורין.
היום אוהבים לדבר במונחים של "יקום מקביל". אוהל מועד היה אכן יקום מקביל. משהו אחר, חוויה שאין דומה לה, ואולי הקיטוע הזה באופן הבאת הטקסט, בא להמחיש את אותה חוויה של ניתוק וכניסה להוויה אחרת, עם קבלת הנבואה.
ייתכן ויש גם אפשרות נוספת, שבה ניתן להבין את הפסוק.
איפה פגשנו קודם בתורה מפגש של אדם ו"קול ה'" ואפילו כרובים?
בספר בראשית אנו לומדים כי אדם וחוה רצו להידמות לה', וכמוהו לדעת להבחין בין טוב ורע.
לאחר שחטאו ואכלו מעץ הדעת מופיע התיאור: " וַיִּשְׁמְעוּ אֶת-קוֹל ה' אֱל-ֹהִים, מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן--לְרוּחַ הַיּוֹם;" (בראשית ג,ח).
אדם וחוה מתחבאים בתגובה לשמיעת הקול ואז מגיע ההמשך: "... וַיִּקְרָא ה' אֱ-לֹהִים, אֶל-הָאָדָם; וַיֹּאמֶר לוֹ, אַיֶּכָּה. וַיֹּאמֶר, אֶת-קֹלְךָ שָׁמַעְתִּי בַּגָּן; וָאִירָא כִּי-עֵירֹם אָנֹכִי, וָאֵחָבֵא." (שם, פס' ט- י).
בהמשך נענשים אדם וחוה: "וַיְגָרֶשׁ, אֶת-הָאָדָם; וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן-עֵדֶן אֶת-הַכְּרֻבִים, וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת, לִשְׁמֹר אֶת-דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים. " (שם פס' כד).
אדם הראשון לקח באיסור את הידע של תורת המוסר. את יכולת האבחנה בין טוב לרע.
משה רבנו קיבל את הידע הזה בהיתר, כמצווה. אלו לוחות הברית והתורה שעוסקת באבחנה של ההבדל בין טוב ורע ובציווי לבחור בטוב.
לוחות הברית, שמגלמים את הידע הזה, מונחים בארון העדות שעליו – הכרובים המפוסלים.
בספר בראשית לאחר חטא אדם הראשון אנו פוגשים לראשונה בכרובים ששומרים על הדרך לעץ החיים, מפני האדם. אנו פוגשים בהם שוב, מפוסלים על ארון העדות וארוגים בתוך הפרוכת והקול בוקע מביניהם.
הכרובים שבספר בראשית מופיעים כתגובה לחטא וכאן, באוהל העדות הם משמשים מעין שומרים על המתנה שקיבלו בני האדם מה'. לוחות הברית והתורה הם מעין המשך של פרי עץ הדעת - שניתן בהיתר.
הפסוקים אפופי המסתורין שנדמה כי אינם שייכים ישירות לטקסט שקדם להם, מרמזים אולי על סגירת מעגל קדום, סוג של התפייסות ותיקון שבין ה' לאדם.
"" וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד, לְדַבֵּר אִתּוֹ, וַיִּשְׁמַע אֶת-הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל-אֲרֹן הָעֵדֻת, מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים; וַיְדַבֵּר אֵלָיו. " (במדבר, פרק ז, פט).
