סנפשוט לפרשת "לך לך" - קֵן או לא?
הייתי בת שלוש-עשרה, שקועה בקריאת ספר מרתק כששמעתי מבעד לחלון קריאות מצוקה. המשכתי בקריאת הספר, אבל קריאות המצוקה נעשו קולניות ונואשות יותר מרגע לרגע. קמתי ויצאתי לגינה שלנו כדי לראות מה קורה לדרורים. מה מבהיל אותם כל-כך.
בגינה מתחת לעץ עמד חתול. הוא היה דרוך ומוכן לקפיצה, כשעיניו נעוצות במשהו מעליו. על ענף לא גבוה עמד גוזל בוגר של דְרוׄרׅים. זוג הדרורים, הוריו, עמדו על ענף מרוחק יותר, ומשם השמיעו את קריאות האזהרה הנואשות, שהיו מכוונות אליו. "סכנה! עוף!!!" הגוזל נשאר קפוא במקומו אבל אני שמעתי והגעתי.
החתול במקרה הזה הפסיד את הארוחה, ולגוזל ניתנה הזדמנות נוספת לשרוד, ולי התחדש אז משהו חשוב: כשהגוזל עוזב את הקן, תפקיד ההורים לא נגמר, להפך - עכשיו מתחיל הדבר האמיתי. האתגר הגדול של ההורוּת מתחיל ביציאה מהקן. ההורים מלווים את הגוזל הבוגר ומנחים אותו בפרק הזמן החשוב והלא קצר, של יציאה לעולם הגדול ולימוד כיצד לשרוד בו.
אברהם אבינו יוצא מ"הקן" של מולדתו ובית אביו כשהוא כבר אדם בוגר ומנוסה ובכל זאת, כאשר אתה עוזב את "אזור הנוחות" שלך, את המקום המוכר והידוע ופוסע אל מקום חדש, תחום אחר והתנסות שהיא לגמרי שונה ממה שידעת קודם, אז במובנים מסוימים אתה בחזקת "גוזל בוגר" וזקוק להנחיה וליווי, באותו התחום החדש לך.
אברהם אבינו צועד בעקבות הקול הקורא לו: " לֶךְ-לְךָ ", אולם הוא אינו פוסע לבד. ריבונו של עולם פורש את כנפיו מעליו, מלווה אותו בדרכו, וילווה גם את בניו וצאצאיו - עם ישראל עד סוף הדורות.
אולי היו עוד "אברהמים" שיצאו אחרי אותו הקול, אבל התקוטטו עם האחיינים על טריטוריות-מרעה, לקחו שלל ומתנות בתמורה לניצחונם במלחמה, הפגינו אדישות כשהתבשרו על מחיקת ערים מרושעות וסרבו לעקוד את בנם.
אברהם אבינו עומד בפני ניסיונות רבים שחושפים את אישיותו, חכמתו ומידותיו המעולות. דרך קריאת התורה אנו לומדים על אותן התכונות הנדרשות מאדם, שמתגלה כראוי להיות מייסד שושלת ואבי עם, אשר נבחר למשימה קשה של קבלת מערכת חוקים וערכים, שחלקם שונים מהחוקים המקובלים בסביבתם ואינם קלים ליישום.
בניו של העם הזה, עם ישראל, צאצאי אברהם אבינו, נדרשים לא פעם, איש איש ורגעי המבחן שלו, לקיים את הצו העתיק והמהפכני כאחד - " לֶךְ-לְךָ ". אנו נדרשים להפגין יכולת לבדֵל את עצמנו, להתרחק ואפילו לנטוש מסגרת, מערכת, תפיסה שזרה לעולם הערכים שמציבה התורה.
אני מאחלת לכולנו שנדע להקשיב לצו הלב, כשהוא נקי ומזוקק וחף מרעשים זרים, ונמצא בנו את האומץ והיכולת לפסוע, כל אחד במסלולו-הוא אחרי הקריאה שמגרשת ומזמינה בו זמנית, לֶךְ-לְךָ .
