סנפשוט לפרשת "חקת" - במה חטא משה?
מי שמחפש את דרך הרע סביר שימצא אותה, אבל מי שמחפש את הטוב, מתי הוא עלול להיכשל? מתי בני אדם שוגים ומתי חלילה חוטאים?
השגיאות הן בעיקר נחלתם של חסרי הניסיון. הפקיד המתחיל יטעה בחישוב המספרים, אבל הבנקאי הוותיק יידע להעביר את הכספים מחשבונות שונים לחשבונו הפרטי. אנשים עלולים לחטוא דווקא בנקודות החוזק שלהם, כיוון שהמיומנות מרדימה לעיתים את חוש הביקורת.
"לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ" הזהיר אלוקים את קין, בספר בראשית. המקום הפתוח, האזורים בהם אנו נעים בחופשיות, בביטחון, הם המועדים לפורענות. רגעי החולשה צצים במחוזות החוזק. ראו, הוזהרנו.
מה היה חטאו של משה? ראשית, הקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה. אמות המידה בהן נמדד משה רבנו, אינן אמות המידה בהן יימדד אדם אחר, ולכן קשה לנו להבין אפילו מה בעצם קרה.
מה ידוע לנו על חטאו של משה?
מרים אחותו של משה, אותה פגשנו לראשונה ליד מי היאור ואחר כך היא יוצאת במחולות לאחר קריעת ים-סוף, מתה, והצימאון למים פוקד את העם.
בני ישראל באים בתלונה-ריב על משה, וריבונו של עולם מורה לו לקחת את המטה, להקהיל את העם יחד עם אהרן ולדבר אל הסלע לעיני העם, והסלע ייתן מים שבהם ישקו את העדה והצאן.
משה לוקח את המטה אבל בהמשך "... וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶת-הַקָּהָל--אֶל-פְּנֵי הַסָּלַע; וַיֹּאמֶר לָהֶם, שִׁמְעוּ-נָא הַמֹּרִים הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה, נוֹצִיא לָכֶם מָיִם וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת-יָדוֹ, וַיַּךְ אֶת-הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם; וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים, וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם." (במדבר פרק כ פס' יא).
משה הכה בסלע והשקה את האנשים והצאן. מה לא בסדר? הוא התבקש לדבר אל הסלע ובמקום זה דבר אל האנשים ואת הסלע הכה. זה החטא?
ואולי חטא משה בכך שהפנה את הזרקורים אליו ואל אהרן. אנחנו נוציא לכם מים. כיצד משה העניו כל-כך חטא בכך? כך או כך, הפעולות לא היו בהתאם מדויק לציווי. אבל למה דווקא כאן חטא משה רבנו? כל כך הרבה פעמים הצטווה ומילא בדיוק את ההוראות? מה התרחש כאן ששיבש במשהו את הזהירות וההקפדה שהתמיד בהן עד עתה?
כדי לנסות להבין מה השתבש ואיפה החטא, אולי כדאי לחפש את נקודות החוזק הראשוניות, מתחילת דרכו של משה.
התורה מפגישה אותנו עם משה כבר מלידתו. מרגע שבגר והיה לאיש, אנו עדים לשתי פעולת עיקריות שפעל לפני שנגלה אליו ה' ואולי בזכותן נבחר להיות המנהיג שיושיע את העם מידי פרעה:
האחת, שהרג את המצרי אשר הכה את העברי. "ויך את המצרי ויטמנהו בחול." (שמות פרק ב פס' יב) הפעולה השניה היא הצלתן של בנות יתרו מהרועים והשקיית הצאן שלהן. "ויקם משה ויושיען וישק את צאנם." (שם פס' יז).
משה הציל והכה, משה הציל והׅשקה. ומה צוין כאן בחטא? "ויך את הסלע... ותשת העדה ובעירם".
גם כאן יש הצלה באמצעות הכאה והשקיה. האם הדמיון בפעולות בהן הצטיין לפעולות בהן חטא משה הוא מקרי?
בנקודות החוזק, שם הפתח, שבו רובץ החטא. משה שמזדרז להציל את העברי ואת בנות מדיין וצאנן, פועל לבדו. הוא עדיין לא מרים ראשו למעלה ולא מודע לנוכחות אלוקים. משה שמכה בסלע, כדי להציל את העם ולהשקותו, הוא לרגע אותו משה שפעל לבדו, ללא אמונה, כמו אז, בטרם התוודע לה' ובטרם נעשה למשה המאמין הגדול, הנביא, השליח.
אולי בכך חטא משה, בכך שלרגע אחד הוא היה משה האיש ולא משה רבנו. משהו היה חסר באמונתו. "וַיֹּאמֶר ה', אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, יַעַן לֹא-הֶאֱמַנְתֶּם בִּי, לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--לָכֵן, לֹא תָבִיאוּ אֶת-הַקָּהָל הַזֶּה, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-נָתַתִּי לָהֶם." (שם פס' יא). הנה, זה החטא. אותו הרגע של חסרון האמונה בה'.
אני מאחלת לכולנו שנדע להיזהר במקומות הבטוחים, ונזכור לפחד ממכת הברק גם באזורים שנדמים שטופי שמש.
