סנפשוט לפרשת "וישב" - אח או בעל חלומות?

כשאנו מביטים זה בזה, מה אנחנו רואים?
בפרשה מתואר כי יעקב שולח את יוסף אל אחיו. יוסף תועה בדרכו והוא פוגש בשדה איש, ששואל אותו מה הוא מבקש ויוסף משיב: " אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ ..."(בראשית ל"ז פס' ט"ז).
כשאחיו של יוסף רואים אותו נאמר: "וַיִּרְאוּ אתוֹ מֵרָחק .... וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-אָחִיו הִנֵּה בַּעַל הַחֲלוֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא." (שם פס' י"ח-י"ט).
יוסף רואה באחיו אחים. הם רואים בו את "בעל החלומות הלזה". כמה בוז ושנאה יש במילים האלו, במבט הזה, המרוחק.
יש הרבה חולמי חלומות בעם שלנו. יש החולמים שלום עכשיו. יש החולמים שלום אחר-כך ואם אפשר, אז גם בית מקדש איתו.
אנחנו עם חולם – ומגשים חלומות. אבל לפעמים מתלקחת בנו אש השנאה, האיבה העתיקה בין האחים, שלוחמים בחולמים. וכשיש שנאה בין אחים כבר נפער ביניהם בור ריק, שמישהו יושלך לתוכו.
אני מאחלת לכולנו שנדע לעצור את השנאה, את המבט המרוחק כלפי בעלי החלומות למיניהם, ולראות זה בזה אח חולם, שחלומו ראוי, שיש נקודת אמת נקייה וטהורה בחלומו.