סנפשוט לפרשת "וילך" – שמים וארץ מעידים בעד מי?
 

מה מבקש אדם זקן ושבע ימים לפני מותו? אם הוא מנהיג של עם, וודאי ירצה לדעת כי שלומו של עמו מובטח והוא יכול לנוח על משכבו בשלום. האם זה מה שקורה בפרשה?

 "וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם-אֲבֹתֶיךָ; וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר-הָאָרֶץ... וַעֲזָבַנִי, וְהֵפֵר אֶת-בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם-הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם, וְהָיָה לֶאֱכֹל, וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת ..." (דברים, לא, טז-יז).

למה לשתף את משה ולגלות לו ממש לפני מותו, שהעם יפר את הברית שזה עתה כרתו, וייענש על כך קשות? ובכן, משה רבנו איננו מנהיג מהשורה, אלא גדול הנביאים, ועד הרגע האחרון של חייו הוא ממלא את תפקידו זה של קבלת ומסירת הנבואה. הוא מכיר היטב את עמו שחטא שוב ושוב ובעצמו מבין כי יחטאו גם בעתיד. "...כִּי אָנֹכִי יָדַעְתִּי אֶת-מֶרְיְךָ, וְאֶת-עָרְפְּךָ הַקָּשֶׁה; הֵן בְּעוֹדֶנִּי חַי עִמָּכֶם הַיּוֹם, מַמְרִים הֱיִתֶם עִם-ה', וְאַף כִּי-אַחֲרֵי מוֹתִי. " (שם, שם,כז).
אם הפרת הברית כבר ידועה מראש, מה עוד ניתן לומר? איזה מסר ירצה ה' למסור בידי שליחו משה, לעם קשה העורף?
"...וְהֵפֵר אֶת-בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ. וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם-הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם, וְהָיָה לֶאֱכֹל, וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת; וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא, הֲלֹא עַל כִּי-אֵין אֱ-לֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה." (שם, שם,יז).
אנו שומעים עכשיו שהעם עתיד להבין את הקשר שבין האסונות הפוקדים אותו לבין הריחוק שנוצר בינו לה'. עם זאת, כיצד ניתן להבין את האמירה שלו: " הֲלֹא עַל כִּי-אֵין אֱ-לֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה ?"
ייתכן ובשעות אלו של משבר, עושה האדם חשבון נפש ומגיע להכרה כי הצרות פוקדות אותו כיוון שהתרחק או הרחיק את אלוקים מקרבו, משמע מליבו וממעשיו. האחריות אם כן, מוטלת על האדם והוא זה שצריך לעשות תשובה ולחזור ולהתקרב אל ה'.
האם יש אפשרות נוספת להבנת האמירה הזו? 
ובכן, תשובה לכך ניתן לראות בהמשך. לקראת סוף הפרשה מכין משה את העם לקבלת הנבואה של שירת "האזינו" (הפרשה הבאה), "...הַקְהִילוּ אֵלַי אֶת-כָּל-זִקְנֵי שִׁבְטֵיכֶם... וַאֲדַבְּרָה בְאָזְנֵיהֶם אֵת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְאָעִידָה בָּם אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ …וְקָרָאת אֶתְכֶם הָרָעָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים כִּי-תַעֲשׂוּ אֶת-הָרַע בְּעֵינֵי ה', לְהַכְעִיסוֹ בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם." (שם, שם ,כט).
מתוך הפסוקים עולה כי השמים והארץ משמשים כשני עדים לנבואה הנאמרת באזני העם. על פי ההלכה היהודית שני עדים מהווים ראיה לבירור המציאות. לשם מה דרושים כאן שני עדים? האם יש כאן משפט כלשהו? את מי שופטים ומה החטא?
ניתן לחשוב כי במידה והעם יפר את הברית בינו לאלוקים, יקרא אותו ה' למשפט ויזמן את העדים שיעידו כי אכן נכרתה ברית אשר הופרה. אבל ייתכן ויש פרשנות נוספת, קשה יותר: "... וְאָמַר, בַּיּוֹם הַהוּא, הֲלֹא עַל כִּי-אֵין אֱ-לֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה."
יש מציאות שבה האדם כואב כל-כך, וכאבו מתהפך לכעס נורא ומתוך ייסוריו הוא מאשים את ריבונו של עולם: "אתה נטשת אותי! לא הגנת עלי ולא הסתרת אותי מהרעות האלו שמצאו אותי! ריבונו של עולם, אתה הפרת את הברית!" האדם במקרה זה, מטיל את האחריות על ה'. להבנתו, ה' הוא שצריך לעשות תשובה. הוא זה שצריך לעשות את הדרך חזרה לקרוב בינו לאדם. האומנם?
טענה כזו יכולה חלילה, להישמע בכל מקום בעולם. מול הטחת האשמה זו בה' קורא ריבונו של עולם לשני העדים הנצחיים שגם מצויים בכל מקום בעולם – השמים והארץ – כדי שיעידו על הברית שנכרתה בין עם הבחירה לאלוקיו ויבדקו האם היא נשמרה או הופרה על ידי העם.
 וכך נאמר בנבואה: " וְאָעִידָה בָּם אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ …וְְקָרָאת אֶתְכֶם הָרָעָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים כִּי-תַעֲשׂוּ אֶת-הָרַע בְּעֵינֵי יה', לְהַכְעִיסוֹ בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם."
ריבונו של עולם משיב לעם ישראל כי יש לנו שני עדים, השמים והארץ, שיעידו כי הזהרתי אתכם מראש שצרות איומות ירדפו אתכם במידה ותתרחקו ותפרו את הברית.
אבל אם תשובו אלי אז אשובה גם אני אליכם ותזכו לשפע הברכות שהובטחו לעמי ישראל.
אני מאחלת לכולנו שבימים אלו שבהם שערי תשובה פתוחים לרווחה, שנמצא בקרבנו את הכוח להמשיך ולהתקרב, אל ריבונו של עולם, אל הסובבים אותנו ואל עצמנו.