סנפשוט לפרשת ויחי – מי צריך לתקן?
אחרי מותו של יעקב האב, אחי יוסף חוששים שעכשיו יגמול להם יוסף על המעשה הרע שעשו לו.
הם מספרים לו כי יעקב אביהם ביקש מהם לפני מותו לבקש מיוסף שיסלח להם. יוסף שומע ובוכה. הוא יודע שאינם דוברים אמת. הלוא יעקב אביו דיבר איתו באריכות לפני מותו ולא הזכיר כלל בקשה כזו. אחרי כל השנים האלו, עדיין האחים אינם סומכים על יוסף? הלוא אילו רצה להרוג אותם ולנקום בהם, יכול היה לעשות את זה כבר בפגישתם הראשונה איתו. יעקב אביהם אפילו לא היה יודע כי יוסף הוא שנקם בהם. הוא היה חושב שהמשנה למלך פרעה ציוה להרוג אותם.
מה קורה כאן? מה עוד דורש תיקון ביחסים שבין יוסף לאחיו? האם באמת חזרו האחים בתשובה? מי בעצם צריך לתקן, ואת מה?
נחזור לאחור, לתחילת הקשר שבין יוסף לאחיו, כפי שמתואר בפרשת "וישב": "...וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת-דִּבָּתָם רָעָה, אֶל-אֲבִיהֶם. " (בראשית ל"ז פס' ב). באמצעות הדיבור, מביא יוסף לקלקול בין אחיו לאביו ומשם גם לקלקול בינו לבין אחיו: "וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ; וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם. וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם, וַיַּגֵּד לְאֶחָיו; וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ." (בראשית ל"ז פס' ד-ה) "... וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ, עַל-חֲלֹמֹתָיו וְעַל-דְּבָרָיו. " (שם פס ח).
פעמיים נאמר: "ויוסיפו עוד שנוא אותו". כמעט נדמה ששמו של יוסף ניתן לו כי אחיו מוסיפים לשנוא אותו. אבל כאן גם מגיע עניין הדיבור. נראה כי יש קלקול עמוק הקשור בדיבור, שתחילתו אולי קשורה גם להתנהגותו של יוסף כלפי אחיו.
נכון, אהבתו של יעקב ליוסף הכאיבה לאחיו ועוררה קנאה איומה. אך מה חלקו של יוסף באותה השנאה? האם ידע יוסף להרגיע אותה? האם גילה רגישות ואמפתיה לאחיו שהרגישו דחויים? או שמא בדבריו, רק העצים את הכאב והשנאה?
עכשיו יוסף בוכה, כשהוא מגלה עד כמה חוששים ממנו אחיו. לבו נפתח. ייתכן והוא מבין את טעותם של אחיו אך גם את שגיאותיו שלו, ולראשונה בכל מערכת היחסים ביניהם דיבורו אליהם משתנה. " וְעַתָּה, אַל תִּירָאוּ אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם, וְאֶת-טַפְּכֶם; וַיְנַחֵם אוֹתָם, וַיְדַבֵּר עַל-לִבָּם." בראשית נ כא). יוסף מדבר על ליבם של אחיו. סוף סוף הוא רואה אותם. לא כוכבים בשמים, לא אלומות בשדה אלא אחים, אולי כבר זקנים אבל ליבם עוד כואב. הוא מדבר על ליבם, הוא מנחם אותם. הוא מתקן.
אני מאחלת לכולנו שלא נראה זה בזה אלומות בשדה, או עשבים שוטים אלא אחים, שאולי דורשים תיקון על מעשיהם, אבל קודם נחפש את התיקון גם בעצמנו. איפה האחריות שלנו לשגיאות של אחינו. אחרי הכל היחס של הזולת כלפינו הוא לעיתים תמונת מראה ליחסינו כלפיו