סנפשוט לפרשת "האזינו" -  חיי נצח?
 

ריבונו של עולם, בתוך שירת "האזינו" נשבע כי הוא נצחי: " כִּי-אֶשָּׂא אֶל-שָׁמַיִם, יָדִי;  וְאָמַרְתִּי, חַי אָנֹכִי לְעֹלָם." (דברים, לב, מ). וכמעט באותה נשימה, עם סיום מסירת השירה הנבואית, מתבשר משה רבנו כי הוא עומד למות. " וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה, בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה לֵאמֹר עֲלֵה אֶל-הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה הַר-נְבוֹ… וּמֻת בָּהָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹלֶה שָׁמָּה, וְהֵאָסֵף אֶל-עַמֶּיךָ... " (שם, שם, מח-נ).
 המנהיגים, יקרים ככל שיהיו, מתים ומנהיגים חדשים ממלאים את מקומם, אך אלוקים קיים לנצח.
ומה לגבי עם ישראל?
 ובכן, אנו עדים בשנים האחרונות לתופעה של ארצות שמתרוקנות מעמים שישבו בן בבטחה מאות בשנים ולעומת זה, ארצות אחרות הולכות ומתמלאות בעמים זרים שמהגרים/פולשים לתוכן ומשנים בהן את האוכלוסייה.
מי יהיו הצרפתים בעוד מאה שנה? הגרמנים? עמים מופיעים על בימת ההיסטוריה ושבים ונעלמים. היכן הם היבוסים? החיתים? הפלשתים והעמלקים? הם גלו מאדמתם או פלשו לאדמות אחרות וזהותם אבדה במרוצת השנים.
עם ישראל הוא העם שמייצג את ה' בעולם הזה ומשום כך במובן מסוים, ריבונו של עולם מעניק לו משהו מעצמוּתוׄ - חיי הנצח, והוא נהפך לעם הנצח.
 עם כל התלאות שהעם הזה עבר ועובר עדיין, זו תופעה שכמעט ואינה טבעית, שעם שהתפזר בכל העולם, שמר על זהותו, על דתו ועל חלום משותף לשוב לארצו, לחזור ולבנות אותה ולצפות לביאת המשיח. כן, זה חלק מההבטחות שהעם נושא איתו אלפיים שנה. לעם הנצח יש סבלנות.
והפעם גם סיפור אישי: לפני שנים, שתכנעתי כסטודנטית בת 25, בעקבות סמינר "ערכים" כי התורה היא אמת, אלא שעדיין לא הייתי מוכנה לקבל עלי עול מלכות שמים.
אחרי הכל, עם ישראל כשיצא מארץ מצרים כבר היה מורגל להרכין את ראשו. קודם כפף ראשו בפני מלך מצרים ואחר כך, לאחר מכות מצרים הכיר בעליונותו של מלך מלכי המלכים. הרכנת ראש זו נמסרה מאב לבן והפכה טבע שני עבור האדם הדתי.
התהליך הזה פסק עם תהליך החילון. יהודים, בעיקר צברים שגם אינם חוששים מנחת זרועם של הגויים, גדלים כבני חורין. ייתכן וזו אשליה מתוקה, אך זו החוויה של חילוני וזו הייתה החוויה שלי מילדות. כמובן שיש סמכויות כאלו ואחרות ויש מסגרות לימודיות וחברתיות אבל אין ישות עליונה שמכתיבה  גבולות. כך שכחילונית, התקשיתי להרכין ראש.
מעבר לכך, קשה היה לי לקבל את הנהגתו של ה'. קשה היה לי עם השואה, קשה היה לי עם אירועים איומים שקרו לעמי. בסדר, אמרתי לעצמי. יש אלוקים אבל האם אני מסכימה להמליך אותו עלי? האם אני יכולה לקבל את דרך ההנהגה שלו בעולם? חיפשתי תשובות. שאלתי רבנים ותלמידי חכמים, קראתי ספרים ושמעתי קלטות ולא נחה דעתי. יום אחד דפדפתי בתנ"ך והגעתי לשירת "האזינו".
קראתי, הזדעזעתי, בכיתי והבנתי. מכאן ואילך קיבלתי על עצמי את מלכותו של ה'.
" וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד..." (דברים לא,כא). שירת "האזינו" אכן ענתה על שאלותיי. כך כבר נאמר בנבואה-לדורות, שהיא תמיד רלוונטית.
מה ראיתי בשירת "האזינו"? מה הבנתי? את זה לא ניתן להסביר. תובנה היא שילוב של מידע עם בשלות של התודעה. ממש כמו שזרע זקוק לאדמה המתאימה, לאקלים הנכון ולתזמון מתאים של השקיה כדי שיׅנבט, כך גם תובנה תבוא רק אם כל התנאים מתאימים מבחינת המידע, והבשלות הרגשית והרוחנית. תובנה משמעותית היא לפעמים כמעט בגדר נס.