סנפשוט לפרשת "דברים" – איך מאירים את הדברים?
מה הסיפור שלך? מה הסיפור שלו? לכל אחד מאיתנו יש את הנרטיב שלו, האופן שבו אדם מגיש סיפור. דרך הגשת הדברים תבוא לידי ביטוי הפרשנות שהאדם מעניק לאירועים, ההדגשות השונות כמו מה הוא יבליט או ישמיט, וכמובן מתעוררת השאלה: מי הם השומעים ומהי מטרת הסיפור?
ספר "דברים" פותח במילים: " אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן..." (דברים, פרק א' פס' א') משה רבנו נושא את הנאום הזה לפני העם, שעומד להיכנס לארץ ישראל. הדברים הנאמרים הם על פי ציווי ה' עם זאת, אם עד עכשיו נאמרו הדברים בגוף שלישי, "הוא" "הם" מכאן והלאה יאמרו הדברים בגוף ראשון ושני –אתם, אני.
משה מדבר אל העם שנמצא כעת בסיטואציה שדומה מאוד לנקודת זמן שנים רבות קודם, רגע לפני כניסתם לארץ, אלא שאז הייתה נפילה שגרמה לעיכוב גדול בכניסה לארץ – פרשת המרגלים.
משה רבנו מביא את סיפור חטא המרגלים ומתייחס אליו מזוויות חדשות:
1. "וַתִּקְרְבוּן אֵלַי, כֻּלְּכֶם, וַתֹּאמְרוּ נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ, וְיַחְפְּרוּ-לָנוּ אֶת-הָאָרֶץ...ויִּיטַב בְּעֵינַי, הַדָּבָר; וָאֶקַּח מִכֶּם שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים, אִישׁ אֶחָד לַשָּׁבֶט. " (שם פס' כב-כג). יש כאן מידע חדש ששופך אור קצת אחר על הפרשה ההיא.
מכאן ניתן ללמוד שזו הייתה יוזמת העם לשלוח את המרגלים והציווי של אלוקים היה מאוחר יותר, בהתאמה לקולות שנשמעו בעם. ייתכן והצגת הדברים באופן הזה באה לרמוז בעדינות כי האחריות על כל סיפור חטא המרגלים ותוצאותיו מוטלת על העם, שזו הייתה יוזמה שלו מלכתחילה.
2. המרגלים חזרו עם תיאור מטיל אימה על הענקים והערים הבצורות והעם נתקף פחד שהוליד חששות וחשדות: " וַתֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיכֶם, וַתֹּאמְרוּ, בְּשִׂנְאַת ה' אֹתָנוּ, הוֹצִיאָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם--לָתֵת אֹתָנוּ בְּיַד הָאֱמֹרִי, לְהַשְׁמִידֵנוּ" (שם פס' כז).
לאן נעלמו כל הניסים והטובות שחווה העם? התוצאה המרה היא שהעם בדבריו הביא על עצמו את מימוש פחדיו: " וַיִּשְׁמַע ה' אֶת-קוֹל דִּבְרֵיכֶם; וַיִּקְצֹף, וַיִּשָּׁבַע לֵאמֹר אִם-יִרְאֶה אִישׁ בָּאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, הַדּוֹר הָרָע הַזֶּה--אֵת, הָאָרֶץ הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי, לָתֵת לַאֲבֹתֵיכֶם."(שם פס לד-לה).
וכאן מוסיף משה עוד פרט :" גַּם-בִּי הִתְאַנַּף ה' בִּגְלַלְכֶם לֵאמֹר: גַּם-אַתָּה, לֹא-תָבֹא שָׁם." (שם פס' לז).
למה משה מכניס את סיפור מי מריבה בהקשר של חטא המרגלים, הלוא זה שני אירועים אחרים?
ייתכן שיש כאן נקודה נוספת. אם העם חשב שהסיבה לכך שלא זכו להיכנס לארץ היא משום שאלוקים שונא אותם, אז מזכיר להם משה: ראו, גם עלי גזר ה' שלא אכנס לארץ. אהבתו של ה' למשה הייתה ידועה וגלויה, ומכאן שאין כל ממש במחשבות האלו. העם אינו שנוא כי אם אהוב על ה'.
3. בהמשך דבריו מדבר משה כמעט כמו מדריך טיולים שנותן סקירה היסטורית על הארץ שלפניהם: ..."הָאֵמִים לְפָנִים, יָשְׁבוּ בָהּ--עַם גָּדוֹל וְרַב וָרָם, כָּעֲנָקִים. רְפָאִים יֵחָשְׁבוּ אַף-הֵם, כָּעֲנָקִים; וְהַמֹּאָבִים, יִקְרְאוּ לָהֶם אֵמִים. וּבְשֵׂעִיר יָשְׁבוּ הַחֹרִים, לְפָנִים, וּבְנֵי עֵשָׂו יִירָשׁוּם וַיַּשְׁמִידוּם מִפְּנֵיהֶם, וַיֵּשְׁבוּ תַּחְתָּם..." (שם פרק ב פס' י-יב) ועוד בהמשך מתוארים ענקים נוספים: "... רְפָאִים יָשְׁבוּ-בָהּ לְפָנִים... עַם גָּדוֹל וְרַב וָרָם, כָּעֲנָקִים; וַיַּשְׁמִידֵם ה' מִפְּנֵיהֶם, וַיִּירָשֻׁם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם. " (שם פס כ-כא).
למה באים כל סיפורי הענקים ובהמשך גם תיאור הערים הבצורות שהושמדו?
אולי משום שאלו הפחדים שעלו בעם בעקבות סיפורי המרגלים, שסיפרו על ערים בצורות וענקים השוכנים בארץ. ייתכן והעם פוחד מהם גם עכשיו, ערב הכניסה לארץ, ומשה, בסיפורי הענקים שהוא מביא, חוזר על מסר אחד שוב ושוב: אלוקים הוא זה שמחליט מי יגור ואיפה. נכון שהיו ענקים, אך אלוקים סייע לעמים אחרים להשמיד אותם וכך גם אתם תוכלו לנצח אותם.
ערב הכניסה לארץ נאמרים דברים שיכולים לחזק את העם ולטעת בו ביטחון שינצח במלחמות ויצליח ליישב את הארץ שמובטחת לו. הפרשה מסתיימת בקריאה: "לֹא תִּירָאוּם כִּי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם, הוּא הַנִּלְחָם לָכֶם. " (שם פס' כב).
לסיום, האופן שבו אנו מביאים את ה"דברים", את הסיפור, עשוי להשפיע על עתידנו.
דרך ההתבוננות שלנו על אירועים ודרך הסיפור שלנו אותם, עשויה להכריע אם אנו אהובים או שנואים, חלשים או חזקים, ענקים או זעירים, ראויים או לא ראויים.
אני מאחלת לכולנו, ערב תשעה באב, יום שחרב בית המקדש בגלל שנאת חינם, שנדע להביא את "הדברים" ולהאירם מחדש מתוך אהבת חינם.
