סנפשוט לפרשת בלק – טלפון שבור, אולי?
 

בלק בן ציפור, מלך מואב, חושש מאוד.
בני ישראל ניצחו במלחמה את עם האמורי (שבעבר ניצח את מואב) והם חונים עכשיו מאוד קרוב אליו, בערבות מואב.
איך אפשר להביס את ישראל?
הוא מבין כי יש איזו שמירה רוחנית על העם הזה ומנסה לסדוק אותה. לשם כך הוא שולח לנביא בלעם את זקני מואב ומדיין עם הבקשה: " ... וְעַתָּה לְכָה-נָּא אָרָה-לִּי אֶת-הָעָם הַזֶּה, כִּי-עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי--אוּלַי אוּכַל נַכֶּה-בּוֹ, וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן-הָאָרֶץ כִּי יָדַעְתִּי, אֵת אֲשֶׁר-תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ, וַאֲשֶׁר תָּאֹר, יוּאָר." במדבר כב , ו).
בלעם היה הנביא הגדול אצל הגויים, ונבואותיו התקיימו. הוא מציע לשליחים להמתין לתשובה בבוקר, כי בלילה הוא ידבר עם ה' וישמע את תשובתו. בשיחתו עם ה' מצטט בלעם את דברי בלק, אלא שהנוסח קצת השתנה. במקום המילים "אולי נוכל נכה בו" מופיע הנוסח "אוּלַי אוּכַל לְהִלָּחֶם בּוֹ".(שם פס' יא).
בלעם משמיט את המילה "נכה" (אנחנו נכה), שייתכן ומרמזת על הכוונה לשיתוף פעולה בינו לבלק. תשובתו של ה' היא חד משמעית: " ויֹּאמֶר אֱ-לֹהִים אֶל-בִּלְעָם, לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם; לֹא תָאֹר אֶת-הָעָם, כִּי בָרוּךְ הוּא." (שם פס' יב).
בלעם מודיע בבוקר לשרי בלק: "לכו אל ארצכם, כי מאן ה' לתתי להלוך עמכם." (שם פס' יג). הוא לא הוסיף את הסיבה לסירוב: "ולא תאור את העם כי ברוך הוא."
השליחים חוזרים אל המלך בלק ומדווחים לו: "... וַיֹּאמְרוּ, מֵאֵן בִּלְעָם הֲלֹךְ עִמָּנוּ." (שם פס' יד). שוב נשמט פרט, הפעם מתשובתו של בלעם - "מאן ה' לתתי להלוך עמכם." אלוקים הוא זה שמונע ממנו ללכת איתם. בלק מצדו משער שעם שוחד יצליח להביא את בלעם, והוא שולח שוב שליחים שמבטיחים תמורה כספית נכבדת לקללות על ישראל.
בלעם מבקש תשובה מחודשת מה'. ואיזו הפתעה, הפעם הוא מקבל אור ירוק לצאת לדרך עם האזהרה:    "וַיָּבֹא אֱ-לֹהִים אֶל-בִּלְעָם, לַיְלָה, וַיֹּאמֶר לוֹ אִם-לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים, קוּם לֵךְ אִתָּם; וְאַךְ, אֶת-הַדָּבָר אֲשֶׁר-אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ--אֹתוֹ תַעֲשֶׂה. (שם פס' כ).
מה קורה כאן? אולי ה' שינה את דעתו? והאם מסכת ההשמטות וחוסר הדיוק היא מקרית, ממש כמו שבטלפון שבור משהו משתבש בדרך, או שיש כאן השמטות מכוונות?
בכל מקרה, חשוב לראות כמה המידע כאן הוא בגדר – אולי.
במהלך הניסיונות לקלל את ישראל מופיעה חמש פעמים המילה "אולי". תפיסת העולם של בלעם ובלק אומרת כי אולי יש סיכוי לחיסולו של העם.
אין שמירה הרמטית על ישראל, וגם לכוח עליון יש מעין "מצבי-רוח", ממש כבני אדם. רק צריך למצוא את השעה הנכונה, או המקום הנכון או שניהם יחד – וזה יצליח. אולי.
בלעם ובלק מחפשים את אותו הסדק בשמירה על העם.
שלוש פעמים, בשלושה מקומות שונים בלק בונה מזבחות ומעלה זבחים לה' על מנת "לזכות" בקללות על העם. הוא לא חוסך במאמצים וניסיונות: " וַיֹּאמֶר בָּלָק, אֶל-בִּלְעָם, לְכָה-נָּא אֶקָּחֲךָ, אֶל-מָקוֹם אַחֵר; אוּלַי יִישַׁר בְּעֵינֵי הָאֱ-לֹהִים, וְקַבֹּתוֹ לִי מִשָּׁם." (שם פרק כג פס' כז).
המילה "וקבותו" מחזיקה בתוכה את המשמעות לקלל אבל גם לנקוב, לחוׄרר את אותה הגנה על העם. אלא שכל ניסיון כזה מניב תוצאה הפוכה. בכל פעם נחה רוח ה' על בלעם והוא מברך את עם ישראל בהמון ברכות נפלאות, כנגד המון מאמצים יצירתיים לפגיעה בעם ישראל.
מדוע מתוארים כל המאמצים האלו בפרוט כזה?
לאורך כל הדורות ריחפו מעל עם ישראל ניסיונות לפגיעה בו, פיסית, רגשית ורוחנית.
הניסיונות האלו שאבו את השראתם גם מתפיסת ה"אולי". אולי הפעם נצליח? אולי ב-48 אולי ב-67? אולי בפצצת אטום, אולי בטרור יחידים? אולי בחרם כלכלי?
אם נסלף את העובדות ונטשטש את הוודאות, נוכל לומר שאולי. אולי ישראל זה לא עם אלא רק דת. ניזרה עוד ספקות בפרטי המידע, ובכך ננסה "לקוב" ולחורר את ההגנה על העם הזה.
לעיתים נדמה כי ריבונו של עולם "משתף פעולה", חלילה. גם בפרשה זו אלוקים מאפשר לבלעם ללכת אל בלק, אבל שולח מלאך עם חרב, שחוסם את דרכו ואומר לבלעם בלגלוג :"... אוּלַי נָטְתָה (האתון) מִפָּנַי, כִּי עַתָּה גַּם-אֹתְכָה הָרַגְתִּי וְאוֹתָהּ הֶחֱיֵיתִי." (פרק כב פס' לג).
בלעם בולע את העלבון כי הוא חב את חייו לאתון וממשיך בדרכו. הוא כל-כך שטוף בתפיסת ה"אולי" ולהוט לקלל, שייתכן ואינו שומע מה שפיו מדבר בשם ה' - משפט שהוא מענה לבלעם, לברק ולכל המתאווים לפגיעה בעם ישראל: "" לֹא אִישׁ אֵ-ל וִיכַזֵּב, וּבֶן-אָדָם וְיִתְנֶחָם; הַהוּא אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה, וְדִבֶּר וְלֹא יְקִימֶנָּה. הִנֵּה בָרֵךְ, לָקָחְתִּי; וּבֵרֵךְ, וְלֹא אֲשִׁיבֶנָּה." (שם פרק כג פס' יט-כ).
יש כאן אמירה משמעותית וחשובה לדורות: אלוקים איננו אדם, שמתחרט על ברכותיו או אומר דברי כזב. ההבטחות והברכות אותן נתן לעם ישראל שרירות וקיימות לעולם, ואינן תלויות בזמן ומקום. 
אני מאחלת לכולנו, שנדע להבחין בין "אולי" ל"ודאי" ושנהיה ראויים לברכות הנפלאות להן זכה עם ישראל, והלוואי ויתגשמו במלואן.